שרירן (מיומה) הינו גידול שפיר הנובע משריר הרחם וגורם להגדלת גוף הרחם. שכיחותם של שרירנים בקרב נשים בגילאי הפוריות גבוהה, ונוכחותם כרוכה לעיתים קרובות בתסמינים אופייניים לרבות דימום עז בווסת או בין ווסתות, תחושת לחץ או כאב באגן (כתוצאה מאפקט המסה שיוצר השרירן או הרחם השרירני), תפיחות בטנית ו/או הפרעה במתן השתן או ביציאות. שרירנים המעוותים את חלל הרחם עלולים בנוסף לגרום לאי פריון עקב הקושי להרות ולעיתים להפלות חוזרות או ללידה מוקדמת.
שרירנים נבדלים זה מזה בגודלם ובמיקומם ביחס לדופן הרחם. באופן מסורתי הם נחלקים לשרירנים הממוקמים בתוך חלל הרחם ('סב-מוקוזליים'), אחרים הגדלים בתוך דופן הרחם ('אינטרא-מוראליים') או מהמעטפת החיצונית של דופן הרחם הפונה לכיוון חלל הבטן והאגן ('סב-סרוזיים'). קיימים גם שרירנים שהינם חיצוניים לגמרי לגוף הרחם ומחוברים אליו באמצעות גבעול.
שרירנים נוטים לגדול במהלך שנות הפריון וגם בהמשך, כל עוד השחלות מפרישות אסטרוגן. לאחר גיל המעבר כאשר נפסקת ההפרשה ההורמונלית מהשחלות, נוטים השרירנים לקטון בהדרגה.
ככלל, הצורך לטפל בשרירני הרחם קיים רק במידה שהם גורמים לתסמינים עקב גודלם או מיקומם (בכל גיל), או שפוגעים ביכולת להרות או לשאת הריון. עצם נוכחות השרירן אינה מהווה סכנה במרבית המקרים.
עבור נשים שסיימו את תכנית הילודה קיימות מספר אפשרויות טיפול הכוללות טיפול הורמונלי (תכשירים המבוססים על ההורמון פרוגסטרון או תכשירים הגורמים לעיכוב הפרשת ההורמון אסטרוגן מהשחלות), חסימה של כלי דם האחראים לאספקת דם לרחם באמצעות צנתור (רדיולוגיה פולשנית), טיפול ע"י קרינה ממוקדת באמצעות גלי על-קול (שיטה המכונה HIFUS) או ניתוח לכריתת השרירן מתוך הרחם או לכריתת הרחם השרירני בשלמותו. לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות ספיציפיים.
עבור נשים שטרם סיימו את תכנית הילודה, מבחר האפשרויות הטיפוליות מצומצם יותר שכן חלקן (לדוגמא חסימה של אספקת הדם לרחם) אינן מומלצות לנשים שמעוניינות להרות בעתיד.
ניתוח לכריתת שרירן (הסרת השרירן מתוך הרחם ושימור הרחם, בלועזית MYOMECTOMY) מבוצע במקרים רבים בשיטה זעיר פולשנית (לפרוסקופית או רובוטית) דרך פתחים זעירים בדופן הבטן, בתנאי שגודל השרירן מאפשר זאת. במהלך הניתוח מבוצע חתך בדופן הרחם והפרדה של השרירן מתוך שריר הרחם. לאחר הפרדתו מבוצעת תפירה מחדש של דופן הרחם לסגירת החלל שנוצר, על מנת לאפשר החלמה של השריר והשבת הרחם למצב שיאפשר קליטת הריון והתפתחותו התקינה. השרירן עצמו מוצא מתוך הבטן או כיחידה אחת דרך חתך קטן בבטן התחתונה או בחלקים לאחר חיתוך השרירן בתוך חלל הבטן באמצעות שקית ייעודית. זאת כאמצעי זהירות שמטרתו למנוע פיזור של תאים סרטניים במקרים המעטים בהם מה שנחשב כשרירן מסתבר כגידול ממאיר של שריר הרחם (סרקומה). השכיחות של מצב זה נמוכה ומוערכת כ-0.2%.
במקרים בהם השרירן ממוקם קרוב לחלל הרחם, כריתת השרירן עלולה להיות כרוכה בחדירה לחלל הרחם (בשונה ממצבים בהם השרירן מופרד מדופן הרחם ללא צורך לחדור לחלל). אם במהלך הניתוח ארעה חדירה לחלל הרחם, מומלץ בהריונות עתידיים ללדת בניתוח קיסרי מתוכנן ולהימנע מלידה נרתיקית על מנת למזער את הסיכוי לקרע של הרחם במהלך הלידה.
במקרים בהם השרירן גדול במיוחד, באופן שאינו מאפשר ביצוע הניתוח בשיטה זעיר פולשנית, יבוצע הניתוח לכריתת השרירן באמצעות חתך בדופן הבטן (לרוחב, בדומה לחתך של ניתוח קיסרי או לאורך מתחת לטבור).
כיוון שמרבית הניתוחים לכריתת שרירן מבוצעים בגישה זעיר פולשנית – לפרוסקופית או רובוטית, משך האשפוז קצר (בד"כ 1-2 לילות לאחר הניתוח). ההחלטה על שחרור מבית החולים מתקבלת ע"י ד"ר פיינר בהתאם למצבך ובתנאי שאת חשה סה"כ בטוב, מתניידת באופן עצמאי, שותה ואוכלת ונותנת שתן ללא קושי. במהלך האשפוז תיבדקי בדיקה גופנית וילקחו בדיקות מעבדה כחלק מהמעקב הדרוש לאחר הניתוח.
תקופת ההחלמה לאחר ניתוח לכריתת שרירן אורכת כשבועיים (אם בוצעה בשיטה לפרוסקופית או רובוטית). במהלכה צפוי כאב מסויים בבטן או באגן ותיתכן חולשה / עייפות אשר צפויות לפחות בהדרגה מיום ליום. במרבית המקרים תרופות לשיכוך כאב 'רגילות' שנרכשות ללא מרשם כגון אופטלגין נוזלי / נורופן וכו' מספיקות. במידת הצורך תוכלי לקבל מרשם לתרופה יותר אפקטיבית בעיקר לימים הראשונים שלאחר הניתוח.
מומלץ להיות בתנועה ככל האפשר ולנוח כשתתעייפי. אין סיבה או צורך לבלות ימים במיטה.
יתכן דימום קל (פחות מווסת) בימים הראשונים שלאחר הניתוח.
מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת (חדר כושר, ריצה ספורטיבית, נשיאת משאות כבדים) ומיחסי מין הכוללים חדירה למשך כשלושה שבועות לאחר הניתוח. אבל מותר ללכת ומותר להרים משאות קלים (5-7 ק"ג). רצוי להימנע מכניסה לים או לבריכה במשך כ-3 שבועות.
לגבי נהיגה – עצם הנהיגה אינה מסכנת את תהליך ההחלמה, אבל נהיגה בנוכחות כאב אינה מומלצת כיוון שהכאב עלול להסיח את הדעת ולפגוע בריכוז. מסיבה זו מומלץ להימנע מנהיגה בימים הראשונים עד שמידת הכאב קלה ואינה מהווה הסחת הדעת.
ביקורת שגרתית לאחר הניתוח תבוצע ע"י ד"ר פיינר במרפאה 4-6 שבועות לאחר הניתוח וכמובן שבמהלך תקופת ההחלמה תוכלי לפנות ולקבל ייעוץ והכוונה בכל בעייה שתראה לך חריגה ומצריכה התייחסות.
לאחר הניתוח מומלץ להימנע מהריון במשך כששה חודשים במטרה לאפשר ריפוי מלא של שריר הרחם למעט במקרים בהם השרירן ממוקם חיצונית לרחם.
על אף שהרוב המכריע של הניתוחים עוברים בשלום וללא בעיות חריגות, הרי שסיכון מסויים לסיבוכים קיים בכל ניתוח. סיכונים פוטנציאליים כוללים סיכוני הרדמה, זיהום בפצע הניתוחי או באגן (המצריך טיפול אנטיביוטי או ניקוז), אובדן דם המצריך מתן מוצרי דם, סיכוי זעום (עד 1%) לפגיעה לא מכוונת במבנים סמוכים כגון מערכת השתן (שלפוחית / שופכנים), מעי, כלי דם או סיבי עצב אשר עלולה להצריך טיפול נוסף בהמשך. היווצרות קרישי דם בוירידים עמוקים בגפיים (פקקת ורידים עמוקה) או בריאות (תסחיף ריאתי), כאב מתמשך באגן / בתנועות מסויימות / ביחסי מין. כמובן שהניתוח מבוצע תוך הקפדה יתרה על בטיחותך ותשומת לב מירבית לכל פרט ולכל שלב במטרה למנוע סיבוך ככל הניתן.
כאשר השרירן ממוקם בתוך דופן הרחם ויש להפרידו ולהוציאו מתוך השריר, הניתוח כרוך לעיתים באובדן דם רב יותר על אף שננקטים אמצעי זהירות כמו הזרקת תרופה לכיווץ כלי דם ישירות לשריר הרחם בזמן הניתוח. במקרים נדירים יתכן מצב בו דימום עז שלא ניתן לעצור בדרך אחרת עלול להוביל לכריתת הרחם.
ד"ר בני פיינר הוא מומחה ברפואת נשים וכירורגיה גינקולוגית מתקדמת ובוגר התמחות על (fellowship) באורוגינקולוגיה ושיקום רצפת האגן. מנתח במגוון שיטות לרבות ניתוחי רובוט, לפרוסקופיה, הסטרוסקופיה וניתוחים וגינליים וכן בשיטת v-NOTES (לפרוסקופיה דרך פתח הנרתיק ללא חתכים בטניים).
