בריחת שתן היא תופעה נפוצה בקרב נשים. בעוד שהתוצאה הסופית מתבטאת באיבוד שתן בלתי רצוני, קיימים מנגנונים שונים שמובילים לבריחת שתן ומתבטאים במצבים שונים ובתסמינים נוספים המאפיינים כל אחד מהמנגנונים.
מאמר זה עוסק בבריחת שתן מתוך דחיפות (בריחת השתן מתרחשת לאחר תחושה עזה ופתאומית של צורך לתת שתן שקשה לעמוד בפניה ואינה קשורה בפעילות גופנית ספיציפית). נהוג לקשור תופעה זו ל'תסמונת השלפוחית עם פעילות יתר' או בלועזית Overactive bladder syndrome (OAB). שמות נוספים לתסמונת כוללים שלפוחית רגיזה / שלפוחית רגישה.
נשים עם התסמונת הנ"ל מתלוננות לעיתים קרובות על תכיפות במתן השתן (צורך לרוקן את השלפוחית המופיע בתדירות גבוהה לאורך היום), דחיפות במתן השתן (צורך עז ופתאומי לתת שתן כאמור) ו'נוקטוריה' (יקיצות משנת הלילה כתוצאה מהצורך לתת שתן). למעשה, חלק לא מבוטל מהסובלות מתסמונת השלפוחית עם פעילות יתר אינן דולפות שתן כלל, אלא שיתר התסמינים לעיתים גוררים פגיעה ניכרת לא פחות באיכות החיים ("אני נמנעת מלצאת לטיול או להופעה", "אני לא הולכת למקום חדש עד שלא בדקתי היכן נמצאים השרותים" וכו'). בשונה מ'בריחת שתן במאמץ' (כזו המתרחשת בשיעול, עיטוש, קפיצה), שם יש רגע קצר להתכונן ולנסות להימנע מבריחת השתן (פעולות כגון סיכול רגליים, כיווץ של שרירי רצפת האגן), במקרה של בריחת שתן מדחיפות אין שום התרעה מוקדמת ויתרה מכך, כמות השתן שבורח היא לעיתים קרובות כמות גדולה עד כדי מלוא הקיבולת של שלפוחית השתן.
הטיפול בבריחת שתן מדחיפות ובתסמונת השלפוחית עם פעילות יתר נשען על מספר רבדים כיוון שאין טיפול אחד אשר מרפא לחלוטין או מעלים את התופעה. במרבית המקרים משולבים שינויים התנהגותיים כגון הימנעות ממשקאות מכילי קפאין, אלכוהול, משקאות מוגזים, מיצים חמוצים וכו' הידועים ביכולתם לעורר פעילות יתר של השלפוחית. בנוסף ניתן ללמוד כיצד להתנהג נכון יותר מבחינת הרגלי ההתרוקנות (פרוטוקולים כגון השתנה יזומה במרווחי זמן קבועים וטכניקות לדחיית הדחף הפתאומי למתן שתן).
טיפול תרופתי הינו מרכיב חשוב בטיפול בסוג זה של בריחת שתן. מדובר בתרופות שנועדו לכך במיוחד ותפקידן לאפשר לשלפוחית השתן לאגור שתן בצורה יעילה יותר ולהפחית התכווצויות בלתי רצוניות של שריר השלפוחית אשר עלולות לגרום לבריחת שתן ולדחיפות במתן השתן.
הזרקת הבוטוקס לדופן השלפוחית מבוצעת בעזרת מחט מיוחדת ומכשיר המכונה ציסטוסקופ. המכשיר דמוי שרוול או צינור דק מוחדר אל תוך השלפוחית דרך פתח השופכה (הפתח שממנו יוצא השתן באופן טבעי). בתוך המכשיר עובר סיב אופטי וקצהו מחובר למצלמה כך שמתקבלת על מסך התמונה מתוך שלפוחית השתן. באמצעות המחט הייעודית מוזרק הבוטוקס (כשהוא מהול בנוזל סטרילי) במספר נקודות על פני דופן השלפוחית. הטיפול אורך סה"כ מספר דקות וניתן לבצעו תחת אלחוש מקומי או בטשטוש / הרדמה קצרה בהתאם להעדפתה של המטופלת.
חשוב לציין כי לא מדובר בניתוח אלא בפעולה קצרה ופשוטה המבוצעת במסגרת אשפוז יום. בתום הפעולה (או לאחר התאוששות בת שעה – שעתיים במקרה שהפעולה בוצעה תחת הרדמה) ניתן להשתחרר הביתה ולמחרת ניתן לחזור לפעילות רגילה ומלאה.
הטיפול בבוטוקס כנגד בריחת שתן מדחיפות ותסמיני השלפוחית הרגיזה נמצא בשימוש כבר שנים רבות. יעילותו ובטיחותו נבדקו ע"י עבודות מחקר איכותיות לאורך השנים. שיעור ההצלחה של הטיפול מוערך בכ-60% עד 80% (כלומר שיעור גבוה מהנשים שטופלו דיווחו על הטבה ניכרת בתסמינים) ופעולתו נמשכת בין ששה חודשים לשנה. לאחר תקופה זו, במקרה של הישנות התסמינים ניתן ומומלץ לחזור על הטיפול.
הטיפול בבוטוקס לשלפוחית השתן נחשב יעיל ובטוח. עם זאת, בכל התערבות רפואית קיימת מידה כלשהי של סיכון. שני הסיכונים הרלוונטיים לטיפול זה הם:
ד"ר בני פיינר הוא מומחה ברפואת נשים וכירורגיה גינקולוגית מתקדמת ובוגר התמחות על (fellowship) באורוגינקולוגיה ושיקום רצפת האגן. מנתח במגוון שיטות לרבות ניתוחי רובוט, לפרוסקופיה, הסטרוסקופיה וניתוחים וגינליים וכן בשיטת v-NOTES (לפרוסקופיה דרך פתח הנרתיק ללא חתכים בטניים).
