המושג בריחת שתן מתייחס לשורה של מצבים נפוצים הגורמים לפגיעה קשה באיכות חייהן של נשים רבות בכל קבוצות הגיל. בניגוד לסטיגמות מקובלות בריחת שתן אינה נחלתן של נשים מבוגרות בלבד ובוודאי שאין לראות בה חלק טבעי של ההתבגרות או תופעה שיש לקבלה ולהסתגל לחיות עימה.
בריחת שתן במאמץ – מתרחשת בעת שיעול, עיטוש, צחוק, קפיצה, ריצה, הרמת משא כבד וכו', פעילויות שהמשותף לכולן הוא שימוש (גם אם לא במודע) בשרירי הבטן המוביל לעלייה חדה בלחץ התוך-בטני. עקב החלשות הרקמות התומכות בצינור השופכה (דרכו יוצא השתן באופן טבעי מהשלפוחית אל מחוץ לגוף) ו/או עקב תפקוד לקוי של מנגנון הסגירה במוצא השלפוחית, השתן נדחף החוצה מתוך שלפוחית השתן כתוצאה מהעלייה בלחץ התוך-בטני אשר מתגבר מעבר ליכולת הסגירה של סוגר השופכה.
בריחת שתן מתוך דחיפות – מתרחשת בהמשך להופעת דחף עז ופתאומי לתת שתן בלא שניתן להתאפק או להספיק להגיע לשרותים. בד"כ מדובר בבריחת כמות גדולה יחסית של שתן (יותר מכמה טיפות). מצב זה קשור על פי רוב ל'תסמונת השלפוחית הרגיזה' המאופיינת בדחיפות במתן שתן, בתכיפות מוגברת בשעות היום וביקיצות משינה עקב הצורך לרוקן את השלפוחית. תחושת הדחיפות נובעת מהתכווצות בלתי רצונית של השריר העוטף את שלפוחית השתן (שריר הדטרוזור) אשר אמור במצב תקין להיוותר רפוי ולא להתכווץ כל עוד לא מצויים בסיטואציה הולמת לרוקן את השלפוחית, כלומר בשירותים. הדחף העז למתן שתן מופיע לעיתים בעקבות 'טריגר' מסויים כגון הכנסת המפתח לחור המנעול בדלת הכניסה לבית, פתיחת ברז מים והאזנה לקול המים הזורמים ועוד, ולעיתים סתם כך ללא כל סימן מקדים.
בריחת שתן מעורבת – קשורה בשילוב של שני המנגנונים שפורטו להלן
בריחת שתן עקב מילוי יתר – מתרחשת כאשר שלפוחית השתן מלאה אך עקב העדר תחושה (לדוגמא בעקבות פגיעה עצבית), או העדר יכולת לכווץ במידה מספקת את שריר הדטרוזור או עקב חסימה במוצא השלפוחית, דולף השתן העודף שמעבר לקיבולת המלאה של השלפוחית. נשים הסובלות מתופעה זו מתארות טפטופים של שתן כל הזמן לאו דווקא בסיטואציה ספיציפית ולעיתים אף כאב המורגש בשלפוחית השתן עקב מתיחה של דפנותיה ומילוי יתר. הדבר דומה לסיר בו מתבשל תבשיל כלשהו במים. מפלס המים הולך ועולה בהדרגה עד שהמים גולשים מעבר לשפת הסיר. סוג זה של בריחת שתן נפוץ יותר בגברים לאור האפקט החסימתי שנוצר לעיתים עקב הגדלה של בלוטת הערמונית.
אבחון הסיבה לבריחת השתן והמנגנון הספיציפי נעשה ע"י רופא אורוגינקולוג תוך שאילת שאלות מכוונות באשר למצבים בהם מתרחשת בריחת השתן, תדירותם ומידת חומרתם, הרגלי חיים, אופי העבודה והתחביבים, הרגלי תזונה ושתייה ועוד. בנוסף לכך מבוצעת בדיקה גופנית (בדומה לבדיקה גינקולוגית) להערכת התמיכה בדופן הנרתיק ובצינור השפוכה במצב מנוחה ותוך כדי שיעול.
במקרים מסויימים תקבלי הפניה לבדיקת אורודינמיקה. זו בדיקה מעט פולשנית (כרוכה בהחדרת צינורית עדינה לשלפוחית השתן ולפתח פי הטבעת) אשר במהלכה ממלאים את שלפוחית השתן בנוזל סטרילי (סליין) תוך מדידת לחצים מתוך השלפוחית. בשלב הבא תתבקשי לתת שתן תוך ישיבה על גבי מתקן המדמה מושב אסלה. במהלך הבדיקה נאספים באמצעות מחשב נתונים הקשורים בתפקודים השונים של שלפוחית השתן (מילוי, אגירה, התרוקנות). איש הצוות המבצע את הבדיקה ישאל אותך שאלות בנוגע לתחושות שונות (תחושת צורך לתת שתן, תחושת מלאות בשלפוחית ועוד) וכן תתבקשי אחת לכמה דקות לבצע הפעלה של שרירי הבטן או להשתעל. במרבית המקרים הבדיקה אינה כרוכה בכאב והיא מבוצעת בערות מלאה (ללא צורך בהרדמה).
חיזוק שרירי רצפת האגן – תרגילים המבוצעים בהנחיית פיזיותרפיסטית העוסקת בשיקום רצפת האגן ומטרתם לשפר את התמיכה בצינור השופכה ולהפחית בכך את תדירות ארועי בריחת השתן ואת חומרתם.
ביופידבק – טכניקה זו מאפשרת תרגול שרירי רצפת האגן תוך קבלת חיווי ויזואלי / קולי בהתאם למידת ההצלחה בהפעלת השרירים באופן הרצוי. בדרך זו המתאמנת יכולה ללמוד מה עליה לעשות כדי להשיג תוצאה טובה של התרגול ולמקסם את אפקטיביות התרגילים.
אימון השלפוחית – פרוטוקול המבוסס על מתן שתן יזום במרווחי זמן קבועים לאורך היום (ללא תלות בתחושת צורך לתת שתן) ולימוד טכניקות דחייה שמטרתן לאפשר למטופלת להימנע ממתן שתן במקרים בהם הדחף להשתין נובע מכיווץ בלתי רצוני של שריר הדטרוזור ולא משלפוחית שתן מלאה. בהדרגה מגדילים את מרווח הזמן שבין ההשתנות היזומות ובכך למעשה מאמנים את שריר הדטרוזור לאפשר מילוי טוב יותר של שלפוחית השתן.
טיפול תרופתי – קבוצות שונות של תרופות נמצאו יעילות בטיפול בבריחת שתן לסוגיה.
הזרקת בוטוקס לדופן השלפוחית – מבוצעת באמצעות מכשיר אופטי הקרוי ציסטוסקופ המוחדר דרך פתח השופכה. טיפול זה יעיל במצבים עיקשים של שלפוחית שתן רגיזה ובריחת שתן מדחיפות.
עיבוי סוגר השופכה / הזרקת חומרים להצרת השופכה – טיפול זה נועד למצבים של בריחת שתן במאמץ כאשר המרכיב העיקרי הינו ליקוי בתפקוד הסוגר (לעומת תנועתיות יתר של השופכה). החומר מוזרק במספר נקודות בדופן השופכה ויוצר הצרה של חלל השופכה באזור הסוגר והעלאת התנגודת למעבר השתן ובכך גורם לחיזוק מנגנון הסגירה. זהו טיפול זעיר-פולשני האורך דקות ספורות ומבוצע תחת טשטוש או הרדמה קלה וניתן לבצעו בלא חשש גם באוכלוסיית נשים מבוגרות עם מחלות רקע המהוות סיכון מוגבר לניתוח ולהרדמה.
טיפול ניתוחי – ניתוח המתלה (השתלת סרט תת-שופכתי המוכר גם בשם TVT) הינו סוג הניתוח הנפוץ והיעיל ביותר לטיפול בבריחת שתן במאמץ. הניתוח קצר (ב-20 דקות) וזעיר פולשני, מבוצע בגישה וגינלית עם אחוזי ריפוי גבוהים (כ-90%) וכרוך במעט סיכונים. הניתוח מבוצע דרך חתך זעיר (כ-1 ס"מ) בדופן הנרתיק (פנימי) דרכו מוחדר הסרט למקומו שמתחת למרכז צינור השופכה. במרבית המקרים ניתן להשתחרר הביתה ביום הניתוח כעבור שעות ספורות ותקופת ההחלמה קצרה (ימים ספורים) עם חזרה מהירה לפעילות היומיומית הרגילה.
ד"ר בני פיינר הוא מומחה ברפואת נשים וכירורגיה גינקולוגית מתקדמת ובוגר התמחות על (fellowship) באורוגינקולוגיה ושיקום רצפת האגן. מנתח במגוון שיטות לרבות ניתוחי רובוט, לפרוסקופיה, הסטרוסקופיה וניתוחים וגינליים וכן בשיטת v-NOTES (לפרוסקופיה דרך פתח הנרתיק ללא חתכים בטניים).
