נשים רבות חוות דימום מוגבר בזמן הווסת הן מבחינת עוצמת הדימום והן מבחינת משכו, לעיתים עד כדי ירידה בערכי ההמוגלובין (אנמיה) ובמקרים אחרים הידללות מאגרי הברזל בגוף גם בנוכחות ערכי המוגלובין תקינים.
ההגדרות המקובלות בספרות המקצועית לדימום ווסתי מוגבר מתייחסות למשך דימום האורך 8 ימים או יותר ולכמות דימום בנפח שמעל 80 סמ"ק. כמובן שבפועל לצורך האבחנה הקלינית אין צורך למדוד את נפח הדימום אלא מתבססים על תחושתה הסובייקטיבית של המטופלת המתארת את הדימום ככזה הפוגע באיכות חייה ומפריע בתפקוד היומיומי.
דימום רחמי מוגבר יכול לנבוע מסיבות שונות, חלקן קשורות בבעייה אנטומית ברחם כגון פוליפ, שרירן או אדנומיוזיס (מצב בו מוקדים של רקמה זהה בתכונותיה לרירית הרחם זרועים בתוך השריר שבדופן הרחם), אחרות קשורות בבעייה הורמונלית (לדוגמא בתסמונת השחלות הפוליציסטיות, מחסור בהורמון פרוגסטרון שתפקידו בין היתר לייצב את רירית הרחם) או בהפרעה במנגנון קרישת הדם. סיבות נוספות כוללות מצבים טרום ממאירים ואף סרטן (לא שכיח בנשים בגילאי הפריון).
בשלב ראשון מבוצע ברור שמטרתו להבין את הסיבה לדימום המוגבר וכן לשלול הריון כסיבה לדימום או מנגד מצבים מסכני חיים.
הברור יכלול באופן טיפוסי שיחה בה תישאלי שאלות על רקע רפואי כללי כולל תרופות שאת נוטלת, רקע גינקולוגי ומיילדותי, ניתוחים בעבר ועוד. בהמשך תבוצע בדיקה גופנית לרבות בדיקת הבטן ובדיקה גינקולוגית מלאה. אולטרהסאונד גינקולוגי של האגן ואברי מערכת הרבייה מבוצע ע"י מרבית רופאי הנשים כחלק מהבדיקה הגופנית, אך לעיתים אנו מפנים בנוסף לבדיקה מפורטת יותר במרפאת אולטרהסאונד גינקולוגי ייעודית.
במקרים בהם נחוצה דגימה מרירית הרחם לצורך אבחון מעבדתי, ניתן לבצע זאת או במרפאה ע"י החדרת צינורית דקה מהנרתיק דרך צוואר הרחם ולתוך חלל הרחם (בדיקה המכונה 'פיפל'), או ע"י פעולה זעיר פולשנית המכונה הסטרוסקופיה שבמהלכה ניתן ליטול דגימות מרירית הרחם תוך כדי צפייה בחלל הרחם על גבי מסך באמצעות סיב אופטי.
אם במהלך הברור מזוהה בעייה אנטומית כגון פוליפ או שרירן, מומלץ לטפל בבעייה לדוגמא ע"י ביצוע הסטרוסקופיה ניתוחית ועל ידי כך להסיר את הסיבה לדימום המוגבר. במצבים בהם לא מזוהה בעייה אנטומית ובתנאי שסיימת את תכניות הילודה, ניתן לטפל באמצעות 'אבלציה' (צריבה / הרס) של רירית הרחם.
מדובר בפעולה קצרה (אורכת דקות ספורות בלבד) ובטוחה המבוצעת תחת הרדמה ובמהלכה מתבצעת הסרה או צריבה של שכבת רירית הרחם מאופן המונע את צמיחתה מחדש. מטרת הפעולה להפחית במידה ניכרת את כמות הדימום הווסתי ואת משכו. שיעור ההצלחה נע בסביבות 80% ובאחוז קטן של הנשים יתכן כי הווסת יפסק באופן מלא. חשוב לציין כי גם כאשר אין דימום ווסתי כלל, המחזור ההורמונלי המתבטא בהפרשת הורמוני המין ע"י השחלות ממשיך להתקיים כרגיל ואין לכך כל השפעה הורמונלית על התפקוד או ההרגשה.
קיימים מצבים ספורים בהם אין לבצע אבלציה של רירית הרחם. מצבים אלה כוללים הריון בהווה או רצון להרות בעתיד, סרטן של רירית הרחם או מצב טרום ממאיר (היפרפלזיה) וכן כאשר דופן הרחם דקה במיוחד לאחר מספר ניתוחים קיסריים. על כן בנשים שעברו 3 ניתוחים קיסריים ומעלה מומלץ לבצע בדיקת אולטרהסאונד למדידת עובי דופן הרחם (שכבת השריר) לפני ביצוע הפעולה.
בימים הראשונים לאחר אבלציה של רירית הרחם יתכן שתחושי אי נוחות או כאב קל בבטן תחתונה וניתן בהחלט להעזר במשככי כאב (אקמול / אופטלגין / נורופן) במידת הצורך. יתכן גם דימום קל מתוך הרחם (בד"כ לא יותר מדימום של ווסת) שעשוי להימשך מספר ימים. כיוון שפעולת האבלציה מבוצעת תחת הרדמה, אין לנהוג באותו היום ומומלץ להימנע מפעילות גופנית אינטנסיבית במשך יום – יומיים אבל פרט לכך ניתן לתפקד כרגיל.
על אף שמדובר בפעולה קצרה אשר במרבית המקרים עוברת בשלום וללא בעיות חריגות, הרי שסיכון מסויים לסיבוכים קיים בכל ניתוח ובכל פעולה פולשנית. סיכונים פוטנציאליים בפעולת האבלציה כוללים סיכוני הרדמה, זיהום בחלל הרחם או באגן המצריך טיפול אנטיביוטי, סיכוי זעום להתנקבות (פציעה) של דופן הרחם או לנזק תרמי לאברים סמוכים (לדוגמא שלפוחית השתן). כמובן שהפעולה מבוצעת תוך הקפדה יתרה על בטיחותך ותשומת לב מירבית לכל פרט ולכל שלב במטרה למנוע סיבוך ככל הניתן.
ד"ר בני פיינר הוא מומחה ברפואת נשים וכירורגיה גינקולוגית מתקדמת ובוגר התמחות על (fellowship) באורוגינקולוגיה ושיקום רצפת האגן. מנתח במגוון שיטות לרבות ניתוחי רובוט, לפרוסקופיה, הסטרוסקופיה וניתוחים וגינליים וכן בשיטת v-NOTES (לפרוסקופיה דרך פתח הנרתיק ללא חתכים בטניים).
